חנוכייה ישנה יכולה להיות חפץ משפחתי צנוע או פריט נדיר. ההבדל לא תמיד נראה לעין. המדריך הזה לא יהפוך אתכם למומחים, אבל הוא יעזור לכם להסתכל על החנוכייה כמו שאוצרי מוזיאונים מסתכלים: מה החומר, איך היא נעשתה, מאיזה אזור הסגנון שלה, ומה השתנה בה עם השנים.
החומרים הנפוצים
באוסף החנוכיות של המוזיאון היהודי בניו יורק אפשר לראות כמעט כל חומר:
- סגסוגת נחושת, כלומר פליז או ברונזה. זה החומר הנפוץ ביותר. הוא מופיע יצוק, או כפח מרוקע ומנוקב. במוזיאון מציינים שבהולנד של המאה ה-18 נעשו חנוכיות רבות מפח של סגסוגת נחושת.
- כסף, יצוק, מרוקע ולעיתים מוזהב בחלקו. חנוכיות כסף נעשו באירופה וגם בצפון אפריקה.
- פח. לפי המוזיאון, חנוכיות פח הן אולי הפשוטות והזולות ביותר לייצור, והן מוכרות מהאזורים של גרמניה, צרפת ושווייץ שגובלים בנהר הריין.
- פיוטר ועופרת. בגרמניה, בבוהמיה ובמזרח אירופה היה מנהג ליצוק חפצי חנוכה בתבניות. חנוכיות הכיסאות מסטולין, למשל, עשויות עופרת ובדיל.
- אבן. במוזיאון היהודי מציינים שחנוכיות אבן מוכרות ממרוקו ומתימן.
- גם קרמיקה, פורצלן ועץ מופיעים באוסף.
סימנים אזוריים
הסגנון יכול לרמוז מאיפה החנוכייה הגיעה, אבל הוא לא הוכחה. הנה כמה מאפיינים שהמוזיאון היהודי מתאר:
- צפון אפריקה: חנוכיות קיר עם לוח גב שטוח ושורת מכלי שמן, ועיטור שמושפע מהאמנות האסלאמית, כמו קשתות מחודדות או קשתות פרסה, ערבסקות ודגמים גאומטריים. בחנוכייה אחת מתוארים לוח גב בדגם קשקשי דג, ומסמרות גלויות כמאפיינים של עיצוב צפון אפריקאי.
- מזרח אירופה: מוטיבים של אמנות עממית כמו ציפורים ואיילים, רמזים לארון קודש ולמנורת שבעת הקנים, ועבודת פיליגרן, כלומר חוטי כסף דקים שמסולסלים לדגמים. בחנוכיות פיליגרן מתחילת המאה ה-19 שימשה לעיתים זכוכית צבעונית במקום אבנים יקרות. המוזיאון מציין שחנוכיות בסגנון הזה נקראות לפעמים חנוכיות הבעל שם טוב.
- איטליה: לפי המוזיאון, מכלי שמן עם זרבובית ארוכה אופייניים לחנוכיות איטלקיות, ויהודית עם ראש הולופרנס היא דמות שמופיעה בהן לעיתים קרובות.
- אוסטריה והונגריה: מכלי שמן בצורת כפית או כד, ולעיתים טווס מפוסל מאחורי שורת הנרות.
- יוון: במוזיאון מתוארות חנוכיות מסגסוגת נחושת מצופה בדיל, עם לוח גב פתוח ועיטור חריטה בקו זיגזג.
- בגדאד: באחת החנוכיות מופיעות חמסות. האוצרים מסבירים שהחמסה מופיעה בקמעות יהודיים ואסלאמיים כאחד.
חשוב לזכור: לעיתים קרובות קשה לדעת מי הכין את החנוכייה. במוזיאון היהודי מסבירים שבחלק מהאזורים ובחלק מהתקופות יהודים לא הורשו להצטרף לגילדות הצורפים, ולכן קשה לקבוע אם חנוכייה מסוימת נעשתה בידי בעל מלאכה יהודי או נוצרי.
חלקים חסרים ותוספות מאוחרות
הרבה חנוכיות ישנות עברו שינויים. כמה דוגמאות מהמוזיאונים עצמם:
- בחנוכייה הולנדית מתחילת המאה ה-18 במוזיאון היהודי, שורת מכלי השמן שהייתה בתחתית חסרה היום.
- במוזיאון היהודי רשומות כמה חנוכיות כ"עם תוספות מאוחרות".
- במוזיאון מתואר גם מנהג מהמאה ה-18 באיטליה להפוך לוחות פליז, אולי סמלים של עירייה או של גילדה, לחנוכיות, פשוט על ידי חיבור שורה של מכלי שמן.
המשמעות למוכר ולקונה: חלק שהוחלף או נוסף לא הופך את החנוכייה לזיוף, אבל צריך לציין אותו. שווה לבדוק אם הצבע, השחיקה וסוג הברגים או המסמרות זהים בכל החלקים.
חיקויים וחותמות מזויפות
המוזיאון היהודי מציג שתי דוגמאות מאלפות. הראשונה היא חנוכייה שנעשתה בארצות הברית בשנות ה-20 של המאה ה-20 ודומה לחנוכייה מזרח אירופית קלאסית מהמאה ה-18. לפי המוזיאון, בתקופת ההגירה הגדולה היו סוחרים שמכרו למהגרים "מקור אירופי" מזויף במחיר גבוה. בתחתית החנוכייה יש חותמת כסף רוסית מזויפת, ולידה חותמת שמעידה שהיא יוצרה בארצות הברית.
הדוגמה השנייה היא חנוכייה שעליה חותמת הכסף הרוסית 84, אבל בלי חותמות העיר והיצרן הנדרשות, ובנוסף ברגים אמריקאיים שיוצרו במכונה. לפי המוזיאון, השילוב הזה מעיד שהיא יוצרה בארצות הברית.
הלקח: חותמת אחת לא מספיקה. צריך לבדוק אם כל החותמות שאמורות להיות קיימות אכן קיימות, ואם פרטי הייצור מתאימים לתקופה ולמקום שהחנוכייה מתיימרת להם.
מה לצלם ומה לכתוב במודעה
- צילום מלפנים, מאחור, מהצדדים ומלמטה.
- צילום תקריב של כל חותמת, כתובת או ראשי תיבות. גם במוזיאונים חנוכיות רבות מתוארות לפי ראשי התיבות שהוטבעו בהן.
- צילום של נקודות החיבור: ברגים, מסמרות, הלחמות.
- מידות ומשקל.
- החומר כפי שאתם יודעים אותו. אם לא בדקתם שזה כסף, כתבו "מתכת בצבע כסף" ולא "כסף".
- מה ידוע על המקור: ירושה, קנייה, מכתב או תעודה. ומה לא ידוע.
- חלקים חסרים, תיקונים וניקוי שנעשה.
הדרך הבטוחה היא לכתוב "בסגנון צפון אפריקאי" או "ככל הנראה מזרח אירופה", ולא לקבוע ארץ ותאריך בלי בסיס. אם יש ספק אמיתי לגבי פריט יקר, כדאי להתייעץ עם מומחה או עם מעבדה לבדיקת מתכות לפני המכירה.
מקורות
- The Jewish Museum, Gallery Guide: What is the meaning of light?: thejewishmuseum.org
- The Jewish Museum, Online Collection, Hanukkah Lamp (limestone, c. 1880–1930): collections.thejewishmuseum.org
- V&A, Hanukkah Lamp, Poland, c. 1800: collections.vam.ac.uk
- V&A, Hanukkah lamp, Poland, late 18th to early 19th century: collections.vam.ac.uk
- The Jewish Museum, Audio Tour Transcript: What is the meaning of light?: thejewishmuseum.org
