במוצאי שבת, בטקס ההבדלה, מברכים על הבשמים ומעבירים אותם מיד ליד כדי שכל אחד יריח. הכלי שמחזיק את הבשמים נקרא בפי רבים הדס, וכמה מהדוגמאות הישנות והיפות שלו עשויות בצורת מגדל קטן. איך זה קרה?
הבשמים בהבדלה
במוזיאון היהודי בניו יורק מסבירים שטקס ההבדלה מציין את סוף השבתות והחגים, ושהרחת בשמים היא חלק ממנו כבר מהמאות הראשונות לספירה. במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון מוסיפים שהבשמים מברכים, הקופסה עוברת בין הנוכחים, ואחרי הטקס מתחיל שבוע חדש. לפי המוזיאון, יש פירושים שונים לטעם המנהג, ואחד מהם הוא שהריח מסמל את ניחוח השבת שנשאר מאחור.
איזה בשמים שמו בפנים? במוזיאון היהודי מזכירים ציפורן, הדס ואגוז מוסקט. במוזיאון ויקטוריה ואלברט מוזכרים הדס בר, בלסם, יסמין, רוזמרין, אגוז מוסקט ותערובות.
מאיפה בא השם הדס
לפי המוזיאון היהודי, האזכור הספרותי הראשון לכלי מיוחד לבשמי הבדלה הוא מטקסט מהמאה ה-12. המוזיאון מביא גם פרט מרתק: בפנקס של גילדת הצורפים של פרנקפורט מהמאה ה-16 רשום כלי שנעשה ליהודים בשם "הדס או מחתה". לפי המוזיאון, המילה הדס, על שם הצמח, הייתה כינוי ימי ביניימי לכלי הבשמים, ובפנקס היא מושווית למילה הגרמנית למחתה, כלי שמפזר קטורת.
ההדס הקדום ביותר שידוע
במוזיאון היהודי שמור כלי בשמים מכסף, ככל הנראה מפרנקפורט, שמתוארך לסביבות 1550. לפי המוזיאון, זו הדוגמה הקדומה ביותר שידועה. הוא בנוי כמגדל גותי בן ארבע קומות, עם חלונות שושנה, חלונות צרים וגבוהים, ומעקה, ובראשו צריח ולצידו ארבעה צריחונים.
על גבו חרוטה כתובת עברית: רכלה בת אליעזר דיין, עם התאריך שמתאים לשנים 1650 עד 1651. לפי המוזיאון, התאריך הזה מציין את זמן התיקונים המאוחרים. בכלי הוחלפו או תוקנו חלקים: המעקה תוקן, בסיס שטוח נוסף הוצמד במסמרות לבסיס המקורי, וטלאי כסף נוספו לצריחונים.
למה דווקא מגדל
לפי המוזיאון היהודי, סביר מאוד שהדמיון בתפקיד בין מחתות כנסייתיות לבין כלי הבשמים, שניהם נותנים ריח, הוא שהוביל לבחירה בצורת המגדל להדסים. במוזיאון מציינים שכלי הבשמים הראשונים היו בצורת מגדלים זעירים שדמו למחתות נוצריות, ושבהמשך הופיעו גם צורות של פירות ופרחים, ובעת החדשה מגוון עיצובים משעשעים.
במוזיאון ויקטוריה ואלברט יש מגדל מנחושת מוזהבת מהמאה ה-13, עם גג פירמידה על ציר שאפשר לפתוח כדי להכניס בשמים. המוזיאון מתאר אותו כאחת מקופסאות הבשמים המוקדמות ביותר בצורת מגדל, ומזכיר שצורות אדריכליות זעירות היו נפוצות באמנות של ימי הביניים, גם במחתות, במנורות ובכלי שרידים. אבל הרשומה מספרת גם שכשהמוזיאון רכש אותו בשנת 1855 חשבו שהוא כלי שרידים נוצרי, ושלפי מחקר חדש ייתכן שהוא בכלל מבער בשמים. זו תזכורת טובה לכך שגם ייחוס של חפץ מוזיאלי יכול להשתנות.
עוד דוגמאות מהמאה ה-17
באוסף של מוזיאון ויקטוריה ואלברט אפשר לראות כמה וריאציות:
- הולנד, 1600 עד 1650: מגדל כסף מרובע על ארבע רגלי כדור, מנוקב בעיטורי חלונות גותיים, עם צריח מחורט כמו רעפים וארבעה צריחונים. בצד יש דלת קטנה להכנסת הבשמים.
- לינץ שבאוסטריה, המאה ה-17: מגדל כסף בעבודת פיליגרן עם צריח, על רגל ובסיס מרובע. על הגג תורן ועליו דגל מסתובב, ודגלים קטנים בפינות. גם כאן יש דלת קטנה על ציר. לפי המוזיאון, שלושה מהדגלים הקטנים וחלק מהפיליגרן חסרים.
מה לבדוק בהדס מגדל ישן
הדוגמאות המוזיאליות מראות שבדיוק החלקים העדינים הם אלה שנפגעים. כדאי לבדוק:
- דלת וציר: האם הדלת נפתחת ונסגרת, והאם הציר מקורי.
- דגלים, פעמונים וכדורים בראש: האם כולם קיימים. אם חסרים, ציינו כמה.
- פיליגרן: חוטים שבורים או חסרים, ותיקוני הלחמה.
- בסיס: האם הוצמד בסיס נוסף, כמו בהדס של המוזיאון היהודי. הלחמות ומסמרות בבסיס הם רמז לתיקון.
- חותמות: על הבסיס, על הדלת או על הצריח. וזכרו שגם הדסים מוזיאליים לא תמיד מסומנים: ברשומה של המגדל ההולנדי במוזיאון ויקטוריה ואלברט לא רשומים סימני יצרן או חותמות.
- כתובות: שמות ותאריכים, כמו רכלה בת אליעזר דיין, יכולים להוסיף הרבה עניין, אבל גם להעיד על תיקון מאוחר ולא על זמן הייצור.
איך לתאר במודעה
צלמו את ההדס מכל ארבעת הצדדים, מלמעלה ומלמטה, ואת הדלת פתוחה. הוסיפו תקריב של כל חותמת וכל פגם. ציינו גובה ומשקל. כתבו "בצורת מגדל, בסגנון מזרח אירופי" או "ככל הנראה המאה ה-19" כשאין תיעוד, ולא תאריך מדויק. תיקון שמוזכר במפורש לא מבריח קונים רציניים. תיקון שמתגלה אחרי הקנייה כן.
מקורות
- The Jewish Museum, Online Collection, Spice Container, c. 1550: collections.thejewishmuseum.org
- V&A, Spice Box, tower form, 13th century: collections.vam.ac.uk
- V&A, Spice box, silver filigree, Linz, 17th century: collections.vam.ac.uk
- V&A, Spice Holder, Netherlands, 1600-1650: collections.vam.ac.uk
- The Jewish Museum, Scenes from the Collection, wall texts and object labels: thejewishmuseum.org