גביע הקידוש הוא אחד מתשמישי הקדושה הנפוצים בבית היהודי. במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון מגדירים את הקידוש כתפילת קידושין שנאמרת על כוס יין בכניסת השבת או החג, ומסבירים שהיא מבדילה את השבת משאר ימי השבוע כזמן קדוש. מאחר שכמעט כל משפחה החזיקה גביע כזה, יש בשוק מגוון עצום: מכלי כסף מוזהבים של צורפים ידועים ועד כוסות פשוטות.
אין צורה אחת
אין צורה הלכתית מחייבת לגביע קידוש, וזה ניכר באוספי המוזיאונים. כמה דוגמאות:
- גביע עם רגל: במוזיאון ויקטוריה ואלברט נמצא גביע קידוש מכסף מוזהב שנעשה באוגסבורג שבגרמניה בשנת 1763. יש לו קערה מתומנת בצורת פעמון, מעוטרת לסירוגין בצדפים ובפרחים, רגל מתומנת ובסיס כיפתי בשתי קומות. סביב השפה חרוט פסוק מספר ויקרא: וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל.
- כוס ישרה בלי רגל: באותו מוזיאון יש גביע קידוש עכשווי מ-2005 של האמנית תמר דה פריס וינטר, בצורת כוס שצרה מעט באמצע. עליה חרוטות שוב ושוב האותיות של הברכה בורא פרי הגפן.
- זכוכית: במוזיאון ויקטוריה ואלברט שמור זוג כוסות זכוכית מחורטת עם סצנות מבריאת העולם, שנעשו בברסלאו בסביבות 1915 בסגנון זכוכית שלזית מהמאה ה-18.
- פיליגרן: במוזיאון היהודי בניו יורק יש גביע קידוש מכסף בעבודת פיליגרן וגרנולציה, שנעשה בבית הספר בצלאל בירושלים בין 1908 ל-1932.
- זהב: באותו מוזיאון יש גם גביע קידוש מזהב מאיראן, מהמחצית הראשונה של המאה ה-20.
כוס שהפכה לגביע קידוש
נקודה חשובה במיוחד לאספנים: לא כל גביע קידוש נוצר מלכתחילה ככזה. במוזיאון ויקטוריה ואלברט שמור גביע עם מכסה שנעשה בנירנברג בין 1669 ל-1674 בידי הצורף הנס פאולוס האואר. לפי המוזיאון, הכלי היה במקור חילוני, ורק מאוחר יותר הותאם לשימוש יהודי: על המכסה נחרטו ראשי התיבות של ארבע עשרה המילים של ברכת היין, ועל הגביע נוספו כתובות עבריות.
הכתובת על הגביע מספרת שזו מתנה לזכר מחברה בשם אוהבי חסד בקופנהגן, שנוסדה בשנת 1732, לציון מאה שנה לחברה ב-1832. כלומר, הכלי, הכתובת והשימוש הטקסי שייכים לתקופות שונות.
המשמעות למי שקונה ומוכר: כתובת עברית או חריטה של ברכה לא מוכיחות שהכלי כולו מאותו זמן או מאותו מקום. כדאי לבדוק אם סגנון החריטה מתאים לסגנון הכלי, ולתאר במודעה את מה שרואים, לא את מה שמשערים.
חותמות: עיר, יצרן ושנה
בגביעי כסף אירופיים רבים יש חותמות. בגביע מאוגסבורג, לפי המוזיאון, יש סימן העיר אוגסבורג, אצטרובל מעל אות שמציינת את השנה, ולצידו סימן היצרן, האותיות FCM במסגרת מלבנית. בגביע מנירנברג יש סימן העיר מתחת לבסיס, וסימן יצרן בצורת שושן צחור במגן. גם בגביע העכשווי מלונדון רשומות החותמות: סימן היוצרת, אריה צועד, המספר 925 לכסף סטרלינג ואות שנה.
חותמות כאלה הן אחד הכלים החשובים לזיהוי, אבל הן דורשות קריאה זהירה. על כך יש מאמר נפרד במגזין, על קריאת סימני צורפות.
גם מוזיאונים מתווכחים
כוסות הזכוכית מברסלאו הן דוגמה טובה לכך שייחוס יכול להיות שנוי במחלוקת. לפי רשומת המוזיאון, חוקר אחד כתב ב-1948 שאלה זיופים של חורט זכוכית מיומן מברסלאו. חוקר אחר פרסם כוס זהה, הציע שאלה גביעי קידוש יהודיים, ותמך בייחוס לעיר קאסל בסביבות 1700. המוזיאון עצמו מתאר אותן כעשויות "בסגנון" המאה ה-18.
אם מוזיאון גדול מציג כמה דעות על פריט אחד, מוכר פרטי בהחלט יכול לכתוב "מיוחס ל" או "בסגנון" במקום קביעה חד משמעית.
מה אספנים בודקים
- חומר: כסף, כסף מוזהב, מתכת מצופה, זכוכית. ציפוי כסף נראה דומה לכסף מלא, ולכן אם לא נבדק, עדיף לכתוב "מתכת בצבע כסף".
- חותמות: האם יש, איפה הן נמצאות, והאם הן קריאות.
- כתובות: מה כתוב, באיזו שפה, והאם נראה שנחרטו באותו זמן כמו הכלי.
- מצב: שקעים, סדקים, תיקוני הלחמה, הזהבה שנשחקה, ליטוש יתר שמחק עיטורים.
- שלמות: אם היה מכסה או תחתית, האם הם קיימים ושייכים לכלי.
איך לצלם ולתאר
צלמו את הגביע מכמה צדדים, את פנים הקערה, את תחתית הבסיס ואת כל חותמת בתקריב, באור טבעי ובלי פלאש ישיר. העתיקו את הכתובת העברית במלואה במודעה. ציינו גובה, קוטר ומשקל. ספרו מה ידוע על מקור הגביע, למשל ירושה משפחתית, ומה לא ידוע. תיאור זהיר וכן הוא מה שבונה אמון מול קונים.
מקורות
- V&A, Kiddush Cup, Augsburg, 1763: collections.vam.ac.uk
- V&A, Cup and Cover, Hans Paulus Hauer, Nuremberg: collections.vam.ac.uk
- V&A, Kiddush Cup, glass, Breslau, ca. 1915: collections.vam.ac.uk
- V&A, Kiddush Cup, Tamar de Vries Winter, 2005: collections.vam.ac.uk
- The Jewish Museum, Online Collection, Kiddush Cup, Bezalel School: collections.thejewishmuseum.org