כמה זה שווה? איך קובעים מחיר לפריט יד שנייה או עתיק

השאלה הראשונה של כל מוכר היא "כמה לבקש". מחיר גבוה מדי משאיר את הפריט על המדף; נמוך מדי משאיר כסף על השולחן. הנה דרך מסודרת להחליט.

שלב 1: מה זה בכלל

לפני המחיר, צריך לדעת מה מוכרים. יצרן, תקופה משוערת, חומר, מידות, מצב. אם לא בטוחים, הזיהוי האוטומטי באתר נותן נקודת פתיחה.

שלב 2: מה פריטים דומים נמכרו בהם

הדבר שהכי קרוב למחיר אמיתי הוא מחיר שבו פריט דומה כבר נמכר, לא מחיר שבו מישהו מבקש. חפשו תוצאות של מכירות שהסתיימו (באתר ובבתי מכירות), ולא מודעות פתוחות. מודעה שעומדת חודשים במחיר מסוים מעידה בדיוק על ההפך: שהמחיר הזה גבוה מדי.

שלב 3: תקנו לפי מצב

פריט במצב מצוין שווה יותר מפריט עם פגמים, לפעמים פי שניים ויותר. ספר עם כריכה מקורית שלמה, שעון שעובד, כלי בלי שבבים. תהיו כנים עם עצמכם: קונים מקצועיים רואים כל פגם.

שלושה סגנונות תמחור

1. מחיר קבוע הוגן: מעט מתחת לממוצע המכירות הדומות. מתאים לפריטים נפוצים שרוצים למכור מהר. 2. מחיר קבוע גבוה עם סבלנות: מתאים לפריט נדיר שהקונה הנכון יבוא אליו. מוכנים לחכות. 3. מכירה פומבית: מתאים כשאין לכם מושג, או כשהפריט מיוחד ויש סיכוי לתחרות. מחיר פתיחה נמוך מושך מציעים.

טעויות נפוצות

• לתמחר לפי "כמה שילמתי". מה ששילמתם לא מעניין את השוק.
• לתמחר לפי ערך רגשי. הפריט של סבתא יקר לכם, לא לקונה.
• להשוות לפריט חדש בחנות. יד שנייה, גם במצב מצוין, נמכרת בשבריר ממחיר חדש, חוץ מפריטי אספנות שהם סיפור אחר.
• לשכוח את העמלה. באתר העמלה היא 3 אחוז בלבד.

עצה אחרונה

אם אחרי שבועיים אין פניות, המחיר גבוה מדי. הורידו 10 עד 15 אחוז. אם נמכר תוך שעה, אולי היה נמוך מדי, וזה בסדר: למדתם משהו לפריט הבא.